אמריקה זוכרת איתכם" ידיעות אחרונות"

באוגוסט 1973 הגעתי לישראל עם משפחתי לשהייה של שישה חודשים. הורי היו פרופסורים באוניברסיטה בשנת שבתון והשתוקקו לחוות את החיים בישראל. שכרנו דירה בקרית משה בירושלים ומהר מאוד שקענו בחיי שגרה משפחתית במקום – גן ובית ספר לילדים, אולפן להורי וטיולים בסופי שבוע להכרת הארץ.

אבל הכל השתנה ביום כיפור. ביום הקדוש ההוא, קרעו אזעקות צופרים את השקט וישראל הוטלה אל תוך מלחמה על קיומה. הורי החליטו  להישאר  ולתרום ככל יכולתם, כשהם מתנדבים במאפיה ובמשק חקלאי ומחליפים את העובדים הקבועים שגויסו למילואים. ירדנו למקלטים, האפלנו את האורות הדירה וניסינו להבין מה קורה סביבנו.

דבר אחד היה ברור אפילו לילד קטן כמוני: כל הגברים הצעירים בשכונה שלנו נעלמו.  הלכו לחזית. וכל משפחה ישראלית שהכרנו היתה אחוזת דאגה לבעלים, אבות, אחים ובנים. מלחמת יום הכיפורים נגעה לכל משפחה בישראל.

למעלה מ-2500 חיילים ישראלים נהרגו במלחמת יום כיפור, כשהם נלחמים על הצלת המולדת שלהם, וכל מוות כזה ניפץ משפחה. במהלך 64 שנות קיומה של ישראל השתתפו אלפי ישראלים נוספים במלחמות, ונתנו את נפשם על הגנת המדינה. רבים אחרים נפלו קורבן למתקפות טרור – נהרגים בקרב על העורף בעת מילוי תפקידם לנסות ולקיים אורח חיים נורמאלי.

אמריקה מכירה את הכאב של ישראל. דורות של אמריקאים לחמו גם הם ונתנו את נפשם במלחמה על הגנת ארצנו ובניסיון לעצור את התפשטות הרודנות. בשנים האחרונות נחשפו האמריקאים למציאות המרה אותה חוו הישראלים מיום הקמתה של מדינת ישראל. אלפי אזרחים, אנשים חפים מפשע שיצאו למלאכת יומם, נרצחו במתקפות הטרור ב-11 בספטמבר בשנת 2011, בידי אויב ששאף להרוס את ארצות הברית ואת אורח החיים שלנו. במלחמה שפרצה באפגניסטן בעקבות האירוע, תוך ניסיון לעקור מן השורש את אלה שתקפו אותנו, נהרגו למעלה מ-1900 אמריקאים. בפרק זמן דומה, איבדנו למעלה מ-4400 חיילים בעיראק. ובעוד בתי הקברות הצבאיים שלנו הולכים ומתמלאים, יותר ויותר משפחות אמריקאיות חשו את כאב האובדן של יקיריהן. אנשים אהובים שהקריבו את הקורבן הכבד ביותר למען ארצנו. טקסי יום הזיכרון שלנו קיבלו משמעות חדשה וכואבת.

תחושת האובדן והכאב משותפת לארצות הברית וישראל כמו גם המחויבות לערכי החופש והדמוקרטיה .ההגנה על הערכים הללו, ועל אזרחינו, גובה מחיר נורא אך מחויב מציאות. בעבור ישראל, פירושה מלחמה על עצם קיומה. הכאב צורב במיוחד, כי מי שמשלם את המחיר בדרך כלל הם הצעירים. גברים ונשים שעתיד מזהיר היה לפניהם, שיכלו להקים משפחות, להפגין הישגים,. ואילו עתה הם שוכבים דוממים.

 אנחנו חולקים גם את תחושת הסיפוק שבידיעה המרה-מתוקה שלמרות כאב האובדן, הצליחו האומות שלנו והערכים שהן דוגלות בהם לשרוד, והקשרים בינינו הלכו והתחזקו. עם השנים בנינו שותפות אמיצה בין שני הצבאות שלנו. חיילים אמריקאים וישראלים מתאמנים יחדיו כדי ללמוד אחד מהשני את הטקטיקות היעילות ביותר, וקברניטי הצבא שלנו מפתחים אסטרטגיות משותפות כדי לתת מענה טוב יותר לאתגרי הביטחון הקשים והמשתנים. אנחנו פועלים ביחד כדי להביא לשדה הקרב את הטכנולוגיות המתקדמות ביותר – כולל שריון כלי רכב קרביים ומערכות הגנה נגד טילים. כל זאת כדי לאפשר לחיילנו האמיצים  להגן על המדינות ולשמור על אזרחינו, תוך מזעור הסיכון שהם ייאלצו לשלם על כך בחייהם.

 ועם זאת, אנחנו יודעים, שהאובדן יגיע. זהו מחיר החירות.

התלמוד מלמד אותנו שערכה של נפש אחת שווה לזה של העולם כולו. כל משפחה שאיבדה את אחד מיקיריה חשה כאילו איבדה עולם ומלואו. ואחת המשימות החשובות ביותר, היא המצווה ביום הזיכרון, כמו בכל ימות השנה, לנחם את האבלים.

בני ברית עומדים זה לצד זה בעיתות משבר, בחגיגות ניצחון ובימי אבל. היום ישראל מעלה על נס וזוכרת את חלליה הגיבורים וקורבנות הטרור, אמריקה זוכרת איתכם.

דן שפירו הוא שגריר ארה"ב בישראל