דבריו של שגריר לשעבר של ארה"ב בישראל דניאל שפירו בקבלת מדליית הנשיא של היברו יוניון קולג’ בירושלים

פרופסור דוד הרמן, הרב אהרון פנקן, נשיא היברו יוניון קולג', אנדרו ברגר, יו"ר הקולג', הרב נעמה קלמן, דיקנית הקולג', ד"ר דבורה ווייסמן – מזל טוב על תואר הכבוד שלך, מקבלי הסמכה לרבנות, בוגרות ובוגרים – כל הכבוד על הישגיכם, וכל חברי קהילת היברו יוניון קולג': בענווה רבה אני מקבל היום את מדלית הנשיא ממוסד אותו אני מעריך מאוד ומכבד. מקרב לב, תודה רבה רבה.

עבורי, המקום הזה, המוסד הזה, דווקא הבניין הזה, הוא גראונד זירו – המקור – לחויתי האישית בישראל.  אני אסביר.  ג'ולי – רעיתי ושותפתי, שנמצאת כאן הערב – ואני גדלנו בתנועה הרפורמית בארה"ב, ולמדנו בבתי הכנסת שלנו ובמחנה הקיץ שלנו אהבה עמוקה לישראל, עושר השפה העברית, הערכים של סובלנות, פלורליזם, ותיקון עולם, וקשר אישי לישראל.

אז זה לא הפתיע שאחרי תיכון, החלטתי לבוא לישראל במסגרת של תכנית של התנועה הרפורמית – האייזק מייר וויז אינסייד ישראל פרוגרם. בלילה הראשון שלי בארץ, ישנו כאן, בבית שמואל.  גרתי אצל משפחה ישראלית מדהימה, אבל רח' דוד המלך 13 היה כמו כתובת הבית שלי.  לשלושה חודשים, למדנו כאן בהיברו יוניון קולג' – ציונות, עברית, ההיסטוריה של ירושלים.  זה היה באביב 1987, כשבניית הקמפוס טרם הסתיימה, וללא הגזמה, העובדים השלימו את הבנייה סביבינו תוך כדי השיעורים שלנו.

ואף על פי שג'ולי ואני נסענו בהרבה דרכים מגוונות בחיים היהודיים שלנו – הצטרפנו באופן פעיל לבתי כנסת קונסרבטיבים ומסורתיים בוושינגטון ובישראל, בחרנו בגיורים אורתודוכסים לבנות המאומצות שלנו, וחינכנו את בנותינו בבית ספר יהודי קהילתי בוושינגטון – אנחנו עדיין שומרים על אותם הערכים שקיבלנו בתנועה הרפורמית וממוסד זה.  הסיפור שלנו, שבעצם סיפור של גיוון ופלורליזם יהודיים באמריקה, הוא גם הסיפור של היברו יוניון קולג' והתנועה הרפורמית בישראל.

היום, ג'ולי ואני מוצאים את עצמינו בישראל בתפקיד שונה, עם אחריות שונה, ומייצגים את מדינתינו, ארה"ב, לבעלת בריתינו, מדינת ישראל.  אבל האמת היא שלממש את האחריות הזאת, אנו ועמיתינו בשגרירות ארה"ב מחזיקים את אותם הערכים שגדלנו איתם, שאנחנו דוגלים בהם, ושבמרכז עבודתכם: חיזוק הקשר בין העם האמריקאי לבין העם הישראלי, שאיפה בכל רגע לשלום ולביטחון בשתי מדינות לשני עמים – מהות התפיסה תיקון עולם, כבוד לבני אדם מכל רקע ורקע ומכל אמונה ואמונה, הכרה בגיוון ודו-קיום וסובלנות ופלורליזם כסמלי כוח בחברות דמוקרטיות.

בפרשת חיי שרה, שאנו קוראים השבוע, עבד אברהם אבינו יוצא למסע ארוך, מעבר ארץ כנען, על מנת לזהות אישה מתאימה ליצחק.  בארץ רחוקה, הוא מוצא את רבקה, שמרעננת אותו ואת גמליו במים, והוא חוזר איתה לארץ ישראל.  כמו רבקה, התנועה הרפורמית נולדה בחוץ לארץ, וצמחה במדינתי.  אבל עברה גם היא לארץ ישראל, וכמו רבקה עם כד המים שלה, היא הזינה וחיזקה את מדינת ישראל בערכיה.  וכשם שילדה רבקה את יעקב, את ישראל, כך גם השתרשה התנועה הרפורמית בחברה הישראלית.  אתם ישראל, וישראל הינה אתם, כפי שהכיר נשיא המדינה רובי ריבלין במפגש חשוב השבוע, למרות שעדיין הדרך רחוקה עד שיתממש החזון של שונות והכלה.

הרשו לי לצטט את מילות הנשיא אובמה בעת חגיגת חודש המורשת היהודית האמריקאית במאי השנה: "אנחנו מחדשים עכשיו את הקשר הבלתי ניתן לשבירה עם ישראל. קשר שהוא מעבר לפוליטיקה, שותפות המושתת על אינטרסים הדדים וערכים משותפים.  שתי המדינות שלנו מבוססות על שונות ואמונה, מוזנות על ידי חדשנות, נשלטות לא רק על ידי נשים וגברים אלא גם על ידי החוק.  כפי שאנו ממשיכים לעבוד ביחד לבנות עולם בטוח יותר, משגשג יותר, וסובלני יותר, כך ידידותנו תהיה רק עמוקה יותר בשנים הבאות."

אני מקבל בכבוד את מדלית הנשיא ומבטיח להמשיך לפעול למען הערכים שארצות הברית, מדינת ישראל, והיברו יוניון קולג' שותפים להם.  תודה רבה.